פסק-דין בתיק ת"א 4726-07

רקע

1.         ביום 7.6.00 פרצה שריפה במבנה, המחולק לשני מחסנים, הנמצא על המקרקעין הידועים כגוש 8002, חלקה 581 בפרדסיה. התובע החזיק והשתמש במחסן הצפוני כדייר מוגן החל משנת 1966 לשם אחסון ציוד וכלי עבודה. נתבעת 1 שכרה והחזיקה במחסן בחלקו הדרומי של המבנה.

            אין מחלוקת כי האש פרצה במחסן נתבעת 1 וכי האש התפשטה לכל יתר חלקי המבנה לרבות החלק הצפוני שהוחזק ע"י התובע. כתוצאה מן השריפה המבנה נהרס כולו על כל תכולתו. מחסן התובע נפגע באופן שלא ניתן היה לשקמו או לתקנו. 

2.         התובע היה במועדים הרלוונטיים קבלן בניין במקצועו, אחסן במחסן ציוד וכלי עבודה. הוא תובע סך של 1,009,774 ש"ח בגין נזקים שגרמה האש לרכושו ובין היתר לאיבוד זכות הדיירות המוגנת שלו במחסן.

            נתבעת 1 שהחזיקה במחסן הדרומי ממנו פרצה האש, עסקה במועדים הרלוונטיים בשיווק ומכירה של מזרנים, כלי בית, ריהוט וכדומה.

            נתבע 2 הינו בעלים ומנהל של נתבעת 1.

            נתבעת 3 ביטחה בביטוח מבנה את נתבעת 1.

3.         התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, חוות דעת חוקר שריפות של מר דניאל לוין, חוות דעת מומחה של המהנדס מר דוד טיגרמן, וחוות דעת שמאי של מר נחמן ארד.

            הנתבעים הגישו תצהיר עדות ראשית של נתבע 2, חוו"ד של חוקר שריפות של מר שלמה מאור, חוו"ד חוקר שריפות של מר אלי היינה, חוו"ד של שמאי מקרקעין מר ישראל ענבל וחוו"ד שמאי של מר אהרן משה. 

מר אהרן משה לא נחקר על חוות דעתו. יתר המצהירים ומוסרי חוות הדעת נחקרו. מר עמיקם קורן אשר שימש כרו"ח של חברת ג'אן בע"מ זומן לעדות על ידי הנתבעים ללא הגשת תצהיר.

4.         בית המשפט מינה את השמאית, הגב' מיכל בר כמומחית מטעם בית המשפט להעריך את שווי הדיירות המוגנת וכן את השמאי מר דני בייער כמומחה מטעם בית המשפט להעריך את הנזק לתכולה ולמחסן.

            הצדדים הסכימו כי חוות הדעת של חוקרי האש של מר דניאל לוין ושל מר שלמה מאור יוגשו ללא חקירה (ראה בעניין זה פרוטוקול יום 3.1.11 עמ' 8 ש' 2, שם הסכים ב"כ התובע כי חוות הדעת של חוקרי האש יוגשו ללא חקירה).

            המומחים מטעם בית המשפט נחקרו על חוות דעתם.

5.         הצדדים חלוקים הן לעניין שאלת האחריות והן לעניין שאלת גובה הנזק. ראשית יש להכריע בשאלת האחריות.

טענות התובע

6.         התובע טוען, כי מחסן נתבעת 1 שימש אותה כמחסן, אך גם כבית מלאכה לתיקון ושיפוץ מזרנים, רהיטים, כלי בית וניקוי שטיחים. לטענתו, הנתבעים אכסנו במחסן חומרים דליקים ובעירים כגון ניירת הנה"ח, דבקים, צבעים מדללים, בדי ריפוד סינטטי, רהיטים מעץ, בד סינטטי דליק וספוג דליק.

            לטענת התובע, לנתבעים לא היה רישיון עסק לשימוש שעשו במושכר, לא כמחסן ולא כבית מלאכה. הנתבעים גם לא קיבלו אישור משטרתי או אישור ממכבי אש.

            התובע טוען, כי מאחר ואין מחלוקת כי האש פרצה תחילה ממחסן נתבעת 1 ועברה ממנו למחסן התובע, הרי שלפי ס' 39 לפקודת הנזיקין נטל ההוכחה להיעדרה של רשלנות לגבי פרוץ האש והתפשטותה מוטל על הנתבעים.